Eirouvine
Daf 61a
משנה: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִים רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה וְכֵן בַּגַּת. קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וּמִן הַצִּנּוֹר וּמִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה:
Traduction
On ne devra pas, en se tenant dans un bien privé, boire sur la voie publique (penché au dehors), ou à l’inverse, en se trouvant sur celle-ci, boire à l’intérieur, à moins que la tête et la majeure partie du corps se trouvent à l’endroit où l’on boit. Il en est de même pour le pressoir au sujet de la dîme (227)Maasser, 4, 4.. Il est permis de recueillir l’eau coulant des gouttières à une distance moindre de 10 palmes du bas; mais, d’une gargouille (proéminente sur la rue), on peut boire sans souci de la distance.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא יעמוד אדם ברה''י וישתה בר''ה וכו'. ודוקא שהוא שותה בכלים חשובין וצריכין לו דגזירה שמא יוציאם הלכך צריך שיכניס ראשו ורובו לשם ותו לא חיישינן אבל אם שותה הוא בכלים שאינן צריכין לו מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו ואע''פ שלא הכניס נמי רובו לשם:
וכן בגת. מפרש בגמרא דלענין מעשר קאמר שכך הוא הדין אם הכניס ראשו ורובו בגת שותה הוא בלא הפרשת מעשר דשתייה זו שתיית עראי הוא וחוץ לגת הוי שתייתו קבע:
קולט אדם מן המזחילה. כמין בנין משופע סמוך לגג פחות משלשה. והולך על כל פני הכותל שבו המים היורדין מן הגג זוחלין ויוצאין וקולט הוא המים למטה מי' טפחים ודוקא קולט מלמטה מעשרה אבל לא יצרף פיו ויגע במזחילה שאם יגע והמזחילה היא סמוך לגג וכל פחות משלשה לגג כגג דמי והיי כעוקר מהגג שהוא רשות היחיד והוא עומד בר''ה:
ומן הצינור. שהוא יוצא ובולט לחוץ ואינו סמוך לגג:
מכל מקום הוא שותה. בין קולט בין מצרף ואם היה הצינור רחב ד' על ד' אסור מפני שהוא מוציא מרשות לרשות:
משנה: עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. 61a וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן לֹא יָרוֹק. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁנִּתְלַשׁ רוּקּוֹ מִפִּיו לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָרוֹק:
Traduction
Il est permis, en se tenant dans un lieu privé, de déplacer des objets qui se trouvent sur la voie publique, ou à l’inverse de placer ceux d’un lieu privé en étant dans la rue, sauf à ne pas les porter à plus de 4 coudées. On ne devra pas, en se tenant dans un lieu privé, uriner sur la voie publique, ou en étant dans celle-ci uriner dans la propriété privée, ni même cracher dans ces 2 cas. R. Juda dit: même au moment où la salive vous monte dans la bouche, on ne devra pas marcher 4 coudées avant de cracher.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עומד אדם ברה''י. בבית או על הגג ושותה ונוטל החפץ בר''ה כאן ומניחו כאן ולא גזרינן שמא יביאנו אצלו:
ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. ממקום שהיה מונח בו ואם הוציא פטור ולא דמי להמעביר חפץ ברשות הרבים מתחילת ד' לסוף ד' אפילו העבירו דרך עליו חייב דהתם הוא והחפץ ברשות אחת הן אבל הכא מכיון שהוא ברשות אחרת פטור:
וישתין בר''ה וכו' וכן לא ירוק. ואם השתין ורק חייב חטאת ואע''ג דבעינן עקירה ממקום ד' על ד' הכא מחשבתו משויא ליה מקום ד' על ד' וקא מפיק מרה''י לר''ה:
אף משנתלש רוקו בפיו. משנתעגל ונאסף לצאת לא יהלך ד' אמות בר''ה עד שירוק דס''ל דכיון דלמישדייה קאי כמשוי הוא ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: פיס'. לֹא סוֹף דָּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: אָמַר רַב. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר.
Traduction
La version de notre Mishna, disant: ''il est permis, etc.'', n’est pas exacte, et il faut lire au contraire, dit Rav, conformément à la Mishna suivante: On ne devra pas, en étant placé dans un bien privé, ouvrir l’accès sur la voie publique, ni en étant placé dans celle-ci ouvrir un bien privé avant d’y être entré (par crainte du transport involontaire de la clef d’un domaine à l’autre), ou d’avoir érigé une clôture haute de 10 p. (espace suffisant pour être isolé), selon l’avis de R. Meir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא סוף דבר עומד ברה''י וכו'. כלומר זה הדין דמשנתנו לא סוף דבר היא שהכל מודין בה אלא דאשכחן דר''מ פליג עליה וכדמסיים רב מתניתא דלקמן בפירקין אמרה כן לא יעמוד אדם ברה''י ויפתח בר''ה וכו' דברי ר''מ דגזר שמא יכניס אצלו המפתח במקום שהוא וא''כ לא מודה נמי לדינא דמתני':
רַב אָמַר. בְּפִיחָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּפִיחָה. דִּלֹ כֵן רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר. מַשְׁקֶה טוֹפַח חִיבּוּר.
Traduction
Rav dit qu’il s’agit ici de salive épaisse, et de même R. Yohanan; sans quoi, ce serait en opposition avec R. Juda, qui est d’avis qu’un liquide absorbant est considéré comme adhérent au corps, non détaché (et n’aurait pas besoin d’être rejeté de suite).
Pnei Moshe non traduit
רב אמר בפיחה. כמו בהפיכה ואמשנתלש רוקו בפיו דר' יהודה קאי דאם היפך הרוק בפיו הוא דקאמר דהוי כתלוש:
דלא כן. לא מחייב ר' יהודה דר' יהודה כדעתיה דס''ל משקה טופח חיבור ולאו כתלוש הוא:
לֹא סוֹף דָּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא סוֹף דָּבָר עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֶלָּא אֲפִילוּ עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר. אָמַר רִבִּי יָסָא. הָדָא אָֽמְרָה סִילוֹן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה אֵין שׁוֹפָכִין לְתוֹכוֹ מַיִם שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין.
Traduction
–En réalité, il n’est pas seulement défendu, en se tenant dans un bien, d’uriner dans un domaine différente; mais il est aussi défendu d’accomplir cette action dans le même domaine où l’on se tient, si l’urine va s’écouler dans une autre propriété. La même défense a lieu, dit R. Yossé b. R. Aboun, si l’on se trouve dans un bien privé et que l’écoulement se produise sur la voie publique (cas plus rare). Ceci prouve, ajoute R. Yassa, que lorsqu’un conduit (tuyau) est placé dans la rue, haut de 10 p. et large de 4, on ne doit pas y verser d’eau, qui de là (de cette sorte de bien privé) s’écoulerait au dehors.
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר. לאו דוקא שעומד ברשות זו משתין ברשות אחרת אלא אפילו עומד ומשתין ברשות אחת והן מתגלגלין ויורדין מיד לרשות אחרת אסור:
אמר ר' יוסי בר' בון לא סוף דבר וכו'. כלומר דעדיפא מיניה קאמר שאפילו עומד ומשתין ברה''י ואין מדרך להתגלגל ולצאת לחוץ אפ''ה מכיון שהן מתגלגלין ומיד יורדין לר''ה אסור:
הדא אמרה סילון העומד בר''ה וכו'. מפני שהוא רה''י וכשמתגלגלין ויורדין לחוץ הוי כשופך מרה''י לר''ה וקמ''ל דלא תימא דלא דמי למשתין דהתם הוי כאילו מתגלגל ממנו לרשות הרבים להדיא אבל בשופכין שהוא שופך לתוך הסילון שהוא עומד אצלו אימא דהמים שיורדין לחוץ לאו ככחו דמיא הילכך קאמר דאפילו הכי הואיל ויורדין מיד אסור:
Eirouvine
Daf 61b
הלכה: פיס'. נִיחָא בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד אֵין פִּיו לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין. תַּנֵּי. גָּמָל שְׁרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ מִבִּפְנִים מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ. נִיחָא מִבִּפְנִים מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ אֵין פִּיו 61b לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.
Traduction
On comprend qu’en étant placé dans un bien privé l’on ne doive pas boire sur la voie publique, parce que la bouche, considérée comme domaine particulier, il n’y a pas la limite de 10 p. d’espace restreignant l’interdit, et il y a déplacement entre deux domaines distincts; mais pourquoi est-il interdit, à l’inverse, de boire dans le bien privé en étant placé dans la rue, pour laquelle il n’y a pas d’interdit à une hauteur de plus de 10 p., qui est celle de la bouche? Là c’est différent, fut-il répondu, et l’interdit subsiste, parce que le liquide avalé descend dans les intestins au-dessous de la hauteur de 10 p. On a enseigné (228)Tossefta, ch. 8.: lorsqu’un chameau a la tête et la majeure partie du corps à l’intérieur, on lui donne à manger de force à l’intérieur (pour qu’il puisse ruminer); si l’animal est au dehors, on le nourrit là. Or, on comprend le premier cas, afin de ne rien déplacer d’un domaine à l’autre; mais comment expliquer que cet acte soit permis au dehors et que l’on puisse apporter là le fourrage d’une cour? C’est qu’en le mettant dans la gueule de cet animal, on est au-dessus de 10 p. (espace non interdit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא ברשות היחיד וישתה ברה''ר. שאסור דכשהוא עומד ברשות היחיד ושותה בר''ה צריך הוא שיהא שוחה למטה מעשרה דכל למעלה מי' לאו ר''ה הוא ושפיר הוי כמכניס מר''ה לרה''י ועד שיכניס ראשו ורובו לרשות היחיד אלא כשהוא בר''ה ושותה ברה''י אמאי אסור הרי הוא שותה בעמידה וכי אין פיו שבר''ה למעלה מעשרה הוא וא''כ אם הכניס ראשו בלחוד לשתות הרי כמוציא מרה''י למקום פטור הוא שפיו למעלה מעשרה טפחים:
שניא היא שמתגלגלין. המים ויורדין להגוף בשעת שתייתו והרי כמוציא מרה''י לר''ה הוא והלכך צריך שיהא ראשו ורובו ברה''י:
תני. בתוספתא פ''ח:
מלעיטין אותו מבפני'. ובתוספתא גריס אובסין וגי' דהכא נוחה דהא תנן בפ' מי שהחשיך אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ולמקים שהוא יכולה להחזיר קרויה הלעטה:
ניחא מבפנים מלעיטין אותו מבפנים. אע''ג דהמאכל הוא בחצר הגמל הוא בר''ה מכיון שהכניס ראשו ורובו בחצר מותר אלא מבחוץ מלעיטין אותו מבחוץ בתמיה והרי מוציא המאכל מהחצר לרה''ר:
אין פיו למעלה מעשרה טפחים. שינוייא הוא וכי אין פיו של הגמל למעלה מעשרה טפחים בר''ה וא''כ מוציא הוא למקום פטור ומותר:
אמר ר' חייה וכן בגת לענין מעשר. הכתוב לקמן בספרי הדפוס ט''ס הוא דהוקבע בתוך השקלא וטריא דהסיפא דמתניתין. ולא שייכא התם אלא הכא קודם להא דר' יוסי בר בון ור' חייא לפרש וכן בגת דמתני' קאי דהרי הגת אינו אלא כרמלית ולא גזרינן בכרמלית אלא לענין מעשר קתני וכדפרישית. במתני':
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מִחְלְפָה שְׁמוּעֲתֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִמְחִיצָה כִּמְחִיצָה. תִּיפְתָּר בְּיוֹצֵא חוּץ לִשְׁלֹשָׁה שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה.
Traduction
–R. Yossé b. R. Aboun, reprenant l’enseignement de la Mishna, que ''d’une gargouille on peut boire sans souci de la distance'', présenta l’objection suivante: R. Jacob b. Aha n’a-t-il pas dit, au nom de R. Hanina (229)(Shabat 11, 5), fin. qu’à chaque cas où il y a seulement 3 p. d’écart du mur, l’intervalle est nul par rapport au mur? Pourquoi donc ici ne pas confondre la gargouille avec le toit presque adhérent, qui est du domaine privé, et en interdire l’accès qui est dans la rue? On peut admette que cette gargouille a plus de 3 p. de saillie, sans avoir 4 p. de largeur (ne formant pas de bien isolé).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בר בון מחלפא שמועתיה. אסיפא דמתני' קאי דקתני מן הצינור מכל מקום שותה ואפילו מצרף פיו סמוך לו והקשה ר' יוסי בר' בון לשמעתתא אהדדי וכי לא כן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' חנינא שכל שלשה ושלשה כלומר שבכל מקום עד ג' טפחים הסמוכין למחיצה הרי הוא כמחיצה עצמה דפחות מג' כלבוד דמי וס''ד דהכא נמי אפי' הצינור סמוך בפחות מג' להגג נמי שרי ואמאי הרי הוא עומד ברשות הרבים והגג רשות היחיד הוא:
תיפתר ביוצא. הצינור ובולט חוץ לשלשה מהגג:
שאין בו רוחב ארבעה. וכן ובלבד שאין בו רחב ארבעה דאלו רחב ארבעה כיון שהוא למעלה מעשרה הוא עצמו רשות היחיד הוי:
נָעַץ קָנֶה וְהִקִּיפוֹ מְחִיצָה וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כְּמַחֲלוֹקֶת. הָתִיב רִבִּי יוּדָן. וְהָתַנִּינָן. הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה וְהוּא שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר מַעֲקֶה. וְשֶׁאֵין לוֹ מַעֲקֶה שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג. שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג כְּגַג הֵן.
Traduction
Si, après avoir enfoncé un pieu dans la rue (230)Cf., Jér., ib., 1, 1 (ci-dessus, p. 7), et B., ib., 7a., on a érigé en haut (au-dessus de 10 p.) un espace clos et que de la voie publique on y jette un objet, on se trouve selon R. Isaac b. Eliézer, en présence d’un cas soumis à une discussion entre R. Yossé b. Juda, qui l’interdit, et les autres sages qui le permettent. Or, objecta R. Juda, n’a-t-on pas enseigné (231)Jér., (Gitin 8, 3) ( 49c).: Si à la femme qui se trouve au sommet d’un toit on a jeté l’acte de divorce, elle est considérée comme divorcée et ayant reçu l’acte, dès que celui-ci arrive à l’air ambiant du toit. Sur quoi R. Eliézer ajoute que cette Mishna parle d’un toit pourvu d’une galerie circulaire, susceptible de recevoir l’acte en cas de chute; mais s’il n’y a pas de galerie, il faut, pour la validité, que l’acte soit parvenu dans l’intervalle de 3 p. près du toit, écart si faible qu’il sera annulé (il faut donc croire qu’à une distance de plus de 3 p., ce n’est plus considéré comme le toit, contrairement aux autres sages opposés à R. Meir).
Pnei Moshe non traduit
נעץ קנה. ברשות הרבים והקיפו מחיצה כלומר שעשה למעלה מעשרה מקום רחב ארבעה על ארבעה על גבי הקנה וזרק מרשות הרבים לתוכו תחת ההיקף או ע''ג ההיקף דאלו הקיפו במחיצה גמורה ליכא מאן דפליג דהוי רה''י בגבוה ג' ורחב ארבעה אלא כדאמרן:
במחלוקת. תליא מילתא כדפליגי ר' יוסי בר' יהודה ורבנן בברייתא בשבת פ' הזורק והובאה לעיל בפ''ק דשבת דלר' יוסי בר' יהודה חייב דאמרינן גוד אחית מחיצתא ולרבנן פטור דהוי ליה מחיצה שהגדיים בוקעין תחתיה ולא הויא מחיצה ואיידי דאיירי בעניינא דרחב ד' למעלה מייתי להא:
התיב ר' יודן. אמתניתין קאי ואהאי אוקימתא דקאמר תיפתר ביוצא חוץ לג' ושאין בו רחב ארבעה והני תרתי למה לי הרי מכיון שהוא חוץ לשלשה מן הגג לאו כגג הוא:
והתנינן. בגיטין פ''ח בהלכה ג':
היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גיטה וכו' אמר ר' אלעזר. כלומר ואמר ר' אלעזר התם עלה מתני' בגג שיש לו מעקה דסופו לנוח שם ושירד הגט לאויר המעקה ושאין לו מעקה בעינן שירד לאויר שלשה שהן סמוכין לגג לפי שכל שלשה שסמוך לגג כגג הן אלמא דמיהת שמעינן דאויר שחוץ לג' לעולם לא הוי כגג וכיון דהכא מיירי שיוצא חוץ לשלשה למה לי שאינו רחב ארבעה:
אָמַר רִבִּי חִייָה. וְכֵן בְּגַת לְעִנְייָן מַעֲשֵׂר.
Traduction
R. Hiya dit (232)Cette observation incidente mise ici entre [ ], est à placer du haut, disent les comment.: l’observation de la Mishna, ''il en est de même pour le pressoir'', est applicable au prélèvement de la dîme; la majeure partie du corps doit s’y trouver.
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי חייה וכו'. לא שייך הכא אלא מקודם כדלעיל:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּאָמַר. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּס. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דִּבְרֵי הַכֹּל בִּמִשְׁתַּפֵּעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בִּמִשְׁתַּפֵּעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. כְּגַג הֵן. מָה נַן תַּמָּן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ נִיחָא אַתְּ אָמַר עַד שֶׁיָּנוּחַ. כָּאן שֶׁצָּרִיךְ נִיחָא לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִכָּל מָקוֹם לִא נַח. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ נַח כְּאִילּוּ לֹא נַח.
Traduction
Selon R. Juda, l’avis de la Mishna, permettant ''de recueillir l’eau coulant des gouttières à moins de 10 p. du bas'' est conforme à R. Meir seul, qui dit (233)Ci-dessus, (Shabat 11, 3).: on considère le mur comme largement découpé, de façon que la gargouille occupant un espace de moins de 4 p. est une place interdite. Au contraire, dit R. Jacob b. Aha, au nom de R. Eliézer, cet avis est justifiable aussi selon les autres sages; et il n’y a pas à objecter que l’élément déplacé n’a pas reposé dans le domaine contraire, car il s’agit d’un toit à pente très douce, à raison de 10 p. par 3 coudées, de sorte que tout objet resté là est pour ainsi dire au repos. -Mais, observa R. Yossé, puisqu’au sujet du divorce, dont l’arrivée seule dans le domaine de la femme est l’important, non le repos, on prescrit cependant que l’acte est valable au moment du repos; il doit en être à plus forte raison ainsi pour le Shabat, où la question du repos est essentielle, et l’on ne saurait admettre comme repos l’approche du toit, eut-il une pente si douce qu’elle soit de 10 p. par 3 coudées (cet avis est donc de R. Meir seul). R. Hanina observa devant R. Mena: en tous cas, même en admettant avec R. Meir l’élargissement imaginaire de la rupture du mur, il n’y a pas eu de repos réel; pourquoi donc ce déplacement est-il interdit? Voici la distinction, répondit R. Mena: du moment que la place d’où l’on prend l’objet (la gargouille, ou le toit) n’a pas 4 p. de largeur, le repos, même effectif, serait nul et n’entraînerait pas d’interdit (selon R. Meir seul, qui suppose l’agrandissement, le repos serait réel et défendu).
Pnei Moshe non traduit
ר' יודן אמר דרבי מאיר. כצ''ל דר' יודן שהוא אמורא והקשה להקושיא חזר ומשני דהך אוקימתא דלעיל אליבא דרבי מאיר היא דאמר את רואה את הכותל כגמום כדלעיל בשבת פ' הזורק בהלכה ג' דפליגי ר' מאיר ורבנן לרבי מאיר אפי' אין שם חור רוחב ארבעה בכותל את רואה כאילו הוא גמום יחתוך דסבירא ליה חוקקין להשלים והשתא הא קמ''ל בהך אוקימתא דמתני' ר''מ היא דסבירא ליה חוקקין להשלים ובשאינו רחב ד' אם הוא סמוך להכותל רואין כאילו רחב ד' דחוקקין להשלים וה''ק אפי' בשאינו רחב ד' והוא שיוצא חוץ לג' מן הגג:
דברי הכל. כלומר לא תדחק לאוקמי כרבי מאיר וכהאי אוקמתא אלא מתני' ד''ה היא והכא מיירי במשתפע הצינור עשרה טפחים מתוך שלש כלומר אפי' הוא מתוך שלש לגג מכיון ששיפועו יוצא רחוק עשרה טפחים לא הוי כגג ולקמיה פריך עלה:
רבי יוסי בעי עלה אם וכו' מתוך שלש. לגג ודאי כגג הן דהרי מה אנן תמן גבי גט שאינו צריך הנחה אלא מכיון שבא לרשותה סגי ואפ''ה את אמר עד שינוח וכלומר עד שיבא לאויר תוך שלשה סמוך לגג דהוי כמו שנח כאן בשבת דבעלמא צריך שינוח ועד שיעשה עקירה ממקום הנחה לכ''ש דכיון שהוא תוך שלשה סמוך לגג דכמונח בגג דמי:
מכל מקום לא נח. בתמיה והיכי בעית לאוקמי הא כאן נח הוא ואמאי שרי:
א''ל. להכי מוקמינן כשאין רחב ד' ומכיון שאין בו רחב ד' ולא הוי מקום חשוב אפי' נח חשיב כאלו לא נח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source